נושאים בטיפול

הפרעות מצב רוח 

הפרעות מצב רוח נחשבות להפרעות נפוצות ביותר בחברה המערבית. דיכאון ומאניה נחשבים למצבים הבסיסיים העומדים בבסיס הפרעה זו.  נראה כי שילוב בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים הוא שמביא להיווצרות הפרעות מצב הרוח.

דיכאון

 " דיכאון רצח", " על הפנים", "לא בא לי לצאת מהבית"....

 מתי מדובר בדיכאון ולא בסתם "התבאסות"?

המאפיין העיקרי של דיכאון הוא ירידה משמעותית במצב הרוח, בפעילות ובאנרגיה. התחושה היא של מצב רוח ירוד, חוסר תקווה לעתיד וייאוש וכן של ריקנות וחוסר עניין בחיים. המצב יכול לגרום לבכי תכוף, קושי להתרכז, חוסר תיאבון או אכילת יתר, קשיים בשינה, קושי לקום מהמיטה ולתפקד בחיי היומיום, ואף למחשבות אובדניות.

בדרך כלל המצב מלווה בתחושות חוסר ערך או רגשות אשם מוגברים ועל פי רוב הדבר מביא לרצון להתרחק מחברתם של אנשים. תחושות דיכאוניות יכולות להיות בעלות עוצמה ומשך משתנים ולנבוע ממגוון של סיבות, כגון" בתגובה לאירוע טראומטי, בתגובה למשברי חיים כגון גירושים או פרידות וכן הוא מהווה תגובה למצבים של אובדן ואבל.

לדיכאון לא תמיד חייבת להיות סיבה ברורה, לעתים הופעתו נובעת ממניעים פנימיים שאינם ידועים גם לאדם עצמו. הוא לא מבין מה קורה לו ומה פשר התחושות הנוראיות שהוא חש. חוסר האונים וחוסר התקווה מתעצמים כאשר הסביבה איננה מבינה את המצב ואפילו מייחסת חולשה ועצלנות להתנהגות שהשתנתה ולרגשות המובעים.

טיפול בדיכאון אינו עוסק רק במתן פתרונות לקשיים שגורמים למצב רוח זה, אלא בתהליך טיפולי ומתן כלים להתמודדות. תהליך של טיפול בדיכאון כולל ליווי ותמיכה רגשיים, הקניית מודעות עצמית טובה יותר והכרות עם העצמי ועם גורמי הדיכאון ותבניות חשיבה המאפיינות דיכאון.

מאניה   

כולנו חווים מפעם לפעם תחושות שמחה וערך עצמי מוגברות, אך מצב מאני מיוחס למצב בו מצב הרוח מרומם או רוגזני באופן מוגזם ובלתי אופייני, וגורם לפגיעה תפקודית.

כמו כן, מלווה המצב המאני בסימפטומים כפעלתנות מוגזמת, תחושת ערך עצמי מופרזת, צורך מופחת בשינה, עיסוק מופרז בפעילויות מהנות (בד"כ באופן בלתי אחראי כקיום יחסי מין לא מוגנים, הימורים, נהיגה לא זהירה) וכן הלאה.                           

הפרעות מצב רוח הכוללות סימפטומים מאניים ודיכאוניים נחשבות להפרעות בי-פולריות (דו קוטביות). על הפרעות אלו נמנות מאניה דיפרסיה,  מצבים היפומאניים וכמו כן ציקלותימיה.  

חרדה

מטרתה של תחושת החרדה היא להגן עלינו מפני איום, בין אם אמיתי ובין אם לא. בד"כ, מערכת ההגנה הזו מסייעת לנו, אך לעיתים היא מופעלת גם בזמנים לא מתאימים, כמו אזעקת שווא. התקף חרדה הוא למעשה מצב בו הגוף מתכונן להתמודדות עם איום, כאשר אין איום אמיתי משמעותי במציאות.

הסימפטומים הגופניים של התקף חרדה זהים לתופעות שהגוף מייצר בעת סכנה וכוללים: הזעת יתר, האצת קצב דפיקות הלב, נשימות שטוחות ומהירות, רעד בגוף (שמטרתו לחמם את השרירים לקראת פעולה), חיוורון (הדם מופנה מהפנים לאיברים הנחוצים להתמודדות) הזנחת מנגנונים פיזיולוגיים לא דחופים (כגון ניסיון להפטר ממזון לא מעוכל- לעיתים על ידי הקאה, או להפטר מפסולת- יכול להתבטא בהרטבה), תחושת חנק, כאב ראש או סחרחורת. באופן כללי, פעמים רבות אנשים מדווחים שהם חשו כאילו הם עומדים לקבל התקף לב.

בנוסף לסימפטומים הפיזיולוגים, מלווה התקף החרדה בסימפטומים קוגניטיביים. ראשית, האדם בטוח שמשהו ממש רע עומד לקרות. בדרך כלל הסימפטומים הפיזיולוגים הם הראשונים להופיע, והמחשבות הן פשוט פרשנות- אם קורים לי כל הדברים האלה, כנראה שמשהו רע קרה לגוף שלי. האדם חושב שהוא הולך למות, או לחלופין- שהוא הולך להשתגע.

הרגש המאפיין את התקף החרדה הוא כמובן פחד גדול. בנוסף, לעיתים אנשים מדווחים על תחושות של מבוכה ושל חוסר אונים, במיוחד כאשר התקף החרדה מתרחש כשהם נמצאים בסביבה של אנשים אחרים שאינם מוכרים להם. על מנת לאבחן שמדובר בהתקף חרדה, יש כמובן לשלול את כל האפשרויות הפיזיולוגיות. כאשר הסימפטומים מופיעים ללא איום חיצוני ממשי, וללא הסבר פיזיולוגי- גופני, ניתן להניח שמקורם בהתקף חרדה.